בחורה יקרה, דמייני אותנו יושבים בחדר ריק שכל מה שמפריד בנינו הוא שולחן.
מלבדי ומלבדך נמצאים בחדר עוד הלהבה שלי, הלהבה שלך וכוס מים קטנה שבידי.
אני מגיש לך את להבתי, קטנה היא שכן טרם יצא לה להכירך, ואת כוס המים הקלה.
הייתי רוצה לשתף אותך בסודות הלהבה שלי, וכלל הלהבות באשר הן.
הלהבות הן המצרך היקר ביותר ברשות האדם, אך באותו הזמן אין לו תועלת בהן כאשר שמורות בליבו. הלהבות מצחיקות- רק בחסות האחר יודעות הן לגדול, אך גם להיכבות.
וכוס המים, תכולתה מסוגלת לכבות כל להבה- אך לא בזה מסתכם הדבר.
כוס המים משונה- גודלה ומשקלה תלויים לא בחוזקה של להבתי, אלא בשל שלך. ככל שלהבתך תגדל כך קשה יהיה לך להרימה ולכבות את להבותינו.
והנה יקירתי, ברשותך להבתי מלאת הציפיות וכוס המים שהפקרתי אצלך.
נותרה לי, אפוא, רק שאלה אחת- מה מתכוונת את לעשות עם להבתך?
